החלטה בתיק בש"פ 5548/05

1.       נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו שורה ארוכה של מעשי הטרדה, פגיעה בפרטיות ואיומים כלפי בת זוגו. עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופט נ' שטרנליכט) החליט להיעתר לבקשת המעצר. החלטה זו אושרה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט ח' כבוב) בערר שהוגש על ידי העורר.

2.       בית משפט השלום ציין בהחלטתו כי אין מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת חלק מהעבירות המיוחסות לעורר, בהן הוא מודה, ובפרט נוכח הודאתו בכך שעקב אחר המתלוננת במטרה לשוחח עמה, לטענתו. משכך, בחן בית משפט השלום קיומה של עילת מעצר, וקבע כי לאור חומרת המעשים המיוחסים לו, העובדה שהורשע כבר בעבר בגין עבירות דומות ובמיוחד בשל אופיו האובססיבי והשתלטני של העורר, אין מנוס מלעצרו עד תום ההליכים. זאת, על אף גילו, מצבו הבריאותי הירוד והעובדה שמדובר במעצר ראשון עבורו. בשל מסוכנותו הרבה, בית משפט השלום דחה את האפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר. על החלטת בית משפט השלום הוגש ערר לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערר ואימץ כאמור את החלטת בית משפט השלום על נימוקיה. 

3.       על החלטת בית המשפט המחוזי הוגש ערר לבית משפט זה וביום 22.6.05 התקיים דיון בפניי בערר. לאחר שמיעת טענותיהם של באי-כוח הצדדים ועיון בהודעת הערר ובהחלטות הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה כי יש מקום להזמין תסקיר מעצר משירות המבחן.

אכן, המעשים המיוחסים לעורר הנם חמורים והוא אף הורשע בעבר בגין עבירות דומות. מכתב האישום עולה פרשה קשה של הטרדות והפחדות. אין ספק שהמתלוננת זכאית לנהל חייה בשלווה וללא הטרדות, עם זאת עדיין קיימת חובה על פי הוראת סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו-1996 לבחון אם לא ניתן להבטיח את שלומה של המתלוננת ולאיין את מסוכנותו של העורר מבלי לעצור את העורר עד תום ההליכים. העורר מבקש להשתחרר לחלופת מעצר בפיקוח אחיו, הרחק ממקום מגורי המתלוננת. לדברי בא-כוחו, מעצר ממושך עשוי לפגוע קשות בבריאות מרשו, שהינו בן 62 וסובל מסוכרת וממחלות נוספות. בהקשר זה יש לציין כי העורר מצוי כבר במעצר מספר חודשים ולטענתו הוא כבר הפנים שאין להטריד עוד את המתלוננת. לדבריו, הוא אינו מהווה כל איום או סכנה וכפי שהדגיש, מעולם לא פגע פיזית במתלוננת או באדם אחר. לדברי בא-כוחו, העורר מנהל אורח חיים נורמטיבי. הוא אלמן, אשר גידל את שבעת ילדיו לבד.  

4.       נסיבותיו האישיות של העורר ומצבו הבריאותי הנם שיקולים רלבנטיים להערכת מסוכנותו ולאפשרות שחרורו לחלופת מעצר. אכן, בית משפט השלום ציין כנימוק מרכזי בהחלטתו לעצרו, שהעורר הינו בעל "אופי אובססיבי ושתלטני", כלשונו, ומתוך כך, הסיק שלא ניתן לאיין את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר. טעם זה, מן הראוי שייבחן על ידי אנשי המקצוע של שירות המבחן.

5.       אני מורה אפוא לשירות המבחן להכין תסקיר מעצר אשר יבחן הן את סוגית המסוכנות והן את שאלת קיומה של חלופת מעצר הולמת. אין כמובן בהזמנת התסקיר כדי להביע כל עמדה באשר להכרעה הסופית בבקשת העורר להשתחרר לחלופת מעצר. 

שירות המבחן יגיש תסקיר כאמור עד ליום 12.7.05. לאחר קבלת התסקיר, התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי לבחינת המלצותיו ולהמשך הבירור וההכרעה בסוגיית המעצר.

           ניתנה היום, כ"ב בסיון תשס"ה (29.6.05).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: